הרגע נחקק,לא יודע למה. ישבתי על ספה, מרופדת בצבע חרדל, חיכיתי.

מיקומי ביחס למסך -מרחק­ מטר וחצי בדיוק.

 

פקק תנועה, הודעת טקסט מתקבלת, "איפה אתה"? אין מרכז או אופקים ברורים, אורות מהבהבים, שלטי ענק לצד גרפיטי מזדמן, דוגמנית ודוגמן במכנסי עור, ערוצים מקבילים,רדיו מרשרש,מעדכן, מבזקי חדשות,פרסומות.

 

זה היה רחוק, לא הבנתי את משמעות הדבר וגודלו, לא הייתי שם אף פעם, הדימויים רצים בראש

 

פותח ברז באמבטיה, פושט את הבגדים, הדופק מאיץ, סאונד חזק של שקט, הפנים מאדימות, מתנפחות, הראש כבד, לבן חזק - ואז שחור וריק 

 

 

עולמות קונקרטיים ומדומיינים זולגים זה לתוך זה ומתארגנים מחדש, עולם בתוך עולם בתוך עולם. התהליך מתחיל מהשטחת צילומים אישיים לחומרי גלם אחידים כפלטות במפעל ונמשך בהרכבתם בצורות המציעות חזיון אוטופי

אוביקטים, חויות וזכרונות נדחסים והופכים לקירות וירטואלים של מרחבים מדוללי מידע המוקרנים על קירות גבס מודולריים.